מאמרים

דנה  לין - אלבום המילים המוגנות
עוברת לגור בתוך הציור


 

דנה לין היא בין האמנים שהקשר בין החיים והאמנות שלהם הוא טוטאלי.  אלו שמעיזים לחיות על גבול השפיות וליצור דרכו שטח הפקר שבו הגבולות מיטשטשים. 
באמצעות הציור מנסה לין לקשור בין העולם הפנימי העשיר שלה לחיים. הגבול דק. והיא שומרת על שיווי משקל עדין בין שני העולמות.

לין, ילידת 1978, למדה אמנות בבי"ס תלמה ילין והגיעה לפני כשלוש  שנים לסטודיו "כנפיים”,* שאותו הקמתי. היא בלטה מיד בכישרונותיה הרבים וברגישותה הגבוהה. היא חווה את העולם מזווית מיוחדת שממנה היא כותבת שרה ומציירת.
המרתק בעבודותיה של לין הוא החיבור בין העולם שהיא מציירת לחייה הפרטיים. מטרת הציור עבורה אינה רק עצם פעולת הציור, וגם לא הצורך להציג ולהיחשף, לין משתמשת בעולם שהיא בונה בציור כחלק משמעותי מהחיים האמיתיים שלה עצמה. היא מציירת את הציור כדי  לעבור לחיות בתוכו.

שאלה:
יש בעבודות האלה איזה קסם. את יכולה לפרט קצת ולתאר את תהליך העבודה שלך על הציורים האלה?
דנה:
"זה באמת סוג של קסם. אני מטשטשת את הראייה וזה נותן לי חוויה אחרת.
יש לי לפחות שתי צורות התבוננות. אחת ממוקדת והשנייה רחבה הרבה יותר.  נראה לי שאני פוזלת כשאני מציירת
אני רואה כל נקודה, וכל הנקודות יחד יוצרות זרימה כמו להקה של דגים.
אני מתחילה בהמון המון נקודות ועושה המון זמן רקע בלי לדעת מה הולך להיות שם. ופתאום, כשיש מספיק אנרגיה בדף, אני רואה משהו. ואז, כמו כדור בדולח שמתחיל להתבהר לאט לאט, אני מתחילה להבין את הציור והציור נארג מעצמו.
חשוב לשמור על חופש. זה חלק מהטרנספורמציה שאני רוצה לעבור".
שאלה: טרנספורמציה?
דנה:
"הטכניקה של הציור היא תרגול שאני עוברת כדי לעבור טרנספורמציה כמו להיות בחופש, לדעת מתי לעצור, מתי להמשיך,  איך לא להרוס, ואיך להתגבר על הפיתוי, לשמור על חופש ולא להיכנס לאובססיות. אני כל הזמן מנסה לצייר את הציור שיציל אותי אבל זה אף פעם לא מצליח. אבל לעומת זה זה כן מעביר אותי לשלב הבא. במקום לסיים את הסבל זה מעביר אותי לסבל הבא. עכשיו אני מבינה שעצם הפעולה של הציור זו הצלה חלקית”.
העבודות עשויות בעט והצבעים מעטים - אדום, כחול, ירוק ושחור. הבחירה הצבעונית מאוד מוקפדת וסימבולית: האדום הוא צבע של חושניות ואירוטיקה, הכחול של תקשורת, הירוק הוא צבע אבן הברקת – עולם החזיונות ועולם העתיד. זה הצבע שמייצג את היופי של העולם הפנימי העשיר שמנסה למצוא גשר אל חיים עצמם. והשחור, הוא צבע של כוח - גם שלילי וגם חיובי. אלימות אבל גם עוצמה.
כשההתמודדות בחיים קשה יותר מעדיפה לין את השחור והאפורים הם אלה שיוצרים סביבה מרגיעה יותר, אולי בגלל שהיא קצת יותר מצומצמת ברמת הריגוש והגירויים.

בתערוכה מוצגות עבודות משתי סדרות שונות, סדרת נגזרות טפט מ-2007-2008  וסדרת עבודות הלקוחה "מאלבום המילים המוגנות", 2010-2011
"אלבום המילים המוגנות" הוא סדרה של 12 עבודות על נייר עם נרטיב שנבנה בצורה כרונולוגית ממרכיבים סימבוליים ברורים. והוא לקוח בחלקו ממחזה בשם "תהום" שכתבה.
שאלה: מה הן "המילים המוגנות"? יש בציורים הרבה טקסטים ששזורים בעדינות כמו רקמה על בד והם כאילו כלואים בתוך קואורדינטות, האם יש הסיבה לצורת הכתיבה הזו? 
דנה:
"היו כללים מסוימים שבתוכם נכתב הדיאלוג, כמו שפה מקודדת, וזה היה מגן על המילים. זה גם לקוח מעולם התפירה והעיצוב - תפרים, נקודות, כפתורים - כמו לתפור את האותיות. התפירה עושה דברים מסודרים. תהליך העבודה על הציור מאד דומה לתפירה ולאריגה. הציורים הם קצת כמו פאטש  וורק patchwork  וכך גם החיים שלי.
אני מרגישה שמתחיל כבר שלב של מעבר לעולם שאני לא אצטרך את ההגנה הזו. אם אצליח לעשות ציור בלי מילים צריך לבוא שינוי. להמשיך לשים את המילים בתוך הנקודות זה מתאים למצבי לחץ אבל אני רוצה שיהיה לי חופש".

   עולם הדימויים העשיר של לין לקוח מהמטען התרבותי האוניברסלי. סמלים הלקוחים מעולם הנצרות, מהמיתולוגיה המצרית ומעולם הסמלים של ימינו, שהיא מנכסת  ויוצרת מהם שפה עשירה פרטית ואישית מחד ואוניברסלית מאידך. 
שאלה:
הדמות של אנוביס מופיעה כמעט בכל הציורים. מי הוא ומה התפקיד שלו בעלילה של הציורים?
האל הזה, אנוביס, הוא מדריך רוחני, משהו שבין מנטור לגבר האידיאלי. מישהו  שאפשר לסמוך עליו. הוא אף פעם לא יאכזב. תמיד מבין אותי בצורה מוחלטת. יודע מה אני צריכה ולאן אני צריכה להגיע. אני יכולה לתת בו אמון. הוא מושלם.
למשל כשהוא אומר לי (בציור אקסודוס): You must come with me: I know where to take you, הוא מציל אותי ויש לו סמכות. אין מה להתווכח. את פשוט באה. זו המשימה שלך".
שאלה :במיתולוגיה  המיצרית אנוביס, שגופו גוף אדם וראשו ראש תן  עומד בפתח עולם המתים ושוקל את  לבבות האנשים. אלה שמשקלם כבד מנוצה יושמדו, ואילו אלה שמשקלם כנוצה יעברו לידי איזיס והיא תעביר אותם בסירה לעולם הבא. את מתארת אותו כמורה רוחני שעוזר לך לחיות את החיים כאן, אבל בעצם הוא אל שמוביל לעולם המתים. אין כאן סתירה או אכזבה?
דנה:
"אין כל סתירה. אנוביס הוא יצור המכיל הכל. הוא יכול לכוון אותי גם לחלקים שמתחברים לחיים וגם לחלקים שנמשכים אל מוות, ולהוביל אותי גם אל המוות בביטחון וללא כל פחד".

שאלה
מה התפקיד של הסירה בכל העבודות?
דנה:
הספינה מאד חשובה, כשאני דורכת על הסירה אני כבר בדרך למקום אחר עם תקווה.וחייבת להיות ספינה בכל ציור. אגב. גם במחזה שכתבתי "תהום" יש ספינה שנקראת "קונכיית הכביש"
במהלך העבודה על "אלבום  המילים המוגנות" מעידה לין שהיא מתחילה לעשות את מה שאנוביס אומר לה לעשות, והיא מתחילה לחוש בשינויים קלים גם בחייה.
"אבל לא ברור לי שהתהליך הזה כל כך בריא״, היא אומרת. "הכוונה טובה, וזה גם קצת עוזר, אבל אני עוברת לגור בתוך הציור במקום לשפר את ההרגשה שלי בעולם״.

לעבודות, שהן חלק מתהליך של טרנספורמציה, יש סדר כרונולוגי: הציור הראשון בסדרה - "אקסודוס", מתאר מצב של פרידה. הדמות השחורה בצידו הימני של הציור היא דמות הגבר הלא מושג. אנוביס מנסה לחלץ אותה מאותה אהבה נכזבת ואומר: You must come with me I  know where to take you . יש לו סמכות ועוצמה כמו לקוסם והיא ממלאת אחר ההוראות.
בציור הבא,   Be Quite , שולט השחור. יש בו אווירה קשה של כעס ועוינות. הגיבורה לכודה בסיפור אהבה, עדיין תקועה בייאוש בניסיון לגרום לאהוב ליבה  שירצה אותה, והיא פונה  לדמות שבנתה בציור – לאנוביס - והיא אומרת לו:
Something is  missing in my blood
וממשיכה ואומרת :How am I going to make him love me?
ובעברית היא כותבת "קח ממני את כל הצורות האלה"  - את התמונות, את הנחשים ואת הרגשות המטרידים.
אנוביס אומר לה :                                       You are going to learn how to be quite
I will teach you how to be quite
היא זועקת לעולם. הסבל נעשה בלתי אפשרי. המצב מייאש אך היא סומכת על הדמות שציירה שתוביל אותה למקום של רוגע וביטחון, ואולי יש כאן גם תקווה לאהבה בריאה ונעימה.
בציור הקללה (The Curse) עומד אנוביס מאחוריה ומחזיק בה.
  "קר לי"  "אני לבד" אומרות האותיות המוגנות "תחמם אותי, תחמם אותי".
השמלה שלה קצת נוקשה כאילו מעוצבת מהאותיות המוגנות ועליה כתוב:”יש עלי קללה". אנוביס עומד מאחוריה, תומך בה ועוטף אותה בידיו בחמלה ורוך. הצורות שסביבם הן של צמחים ימיים ותנועה שקטה של  מעמקי הים. שם, עמוק בתוך המים, יש שקט ורוגע.
  בציור החמישי בסדרה, "את חייבת לעמוד" ( You must stand up),
יש קצת יותר אופטימיות. הגיבורה יושבת בפינת הציור ומביטה בהערצה באנוביס, שעומד בשער ונותן לה הוראה ברורה: "את חייבת לעמוד". היא יושבת על קרקע מוצקה, דבר המאפשר לה לקום. סביבה יש אלמנטים ארוטיים, מוטיבים צמחיים חושניים.
והיא עונה לו: "בוא תיקח אותי לאן שאתה נמצא".  
"חפץ לב" (You must trust your hands), התשיעי בסדרה, הוא הציור שבו מתחוללת תפנית.
המילה "חפץ" מקבלת כאן משמעות כפולה: "חָפץ" במובן של רצון ותשוקה, וגם "חֶפץ", שזה עצם קר ומנוכר. הבובה היא חפץ והנחש הוא החפץ שלה - או התשוקה שלה.
"זה ציור שעוסק בנשיות שלי. אני מפעילה אותה כמו מריונטה. אני בעצם גם מתנגדת לנשיות. מכל הדמויות אני עצמי נמצאת בבובה עם המדורה בבטן.
הלב של הדמות הקטנה חסרת הרגליים שקשורה בחוטים קרוע מתשוקה לא ממומשת ומייסורים מתמידים, שזו המדורה בבטן שלה. היא מנסה להגיע אל הנחש ולממש את התשוקות שלה, אבל הדמות הגדולה שמושכת בחוטים משחקת בה. היא לא רואה שגם הנחש מחובר בחוט לדמות הגדולה.
“תני ללב שלך להישבר", כתוב.
יחד עם זאת יש הרבה רוך בעבודה. אנוביס כבר לא מופיע בה. הוא העביר את  התפקיד לאלה נשית – איזיס , שמחבקת אותה ברכות אימהית. רק לה יש גישה אליה.

  תהליך הציור של  לין בנוי ממערכת חוקים שנקבעת מראש. היא מכניסה את עצמה לסד של חוקים ומתוכו נוצרת העבודה. במהלך העבודה מנסה לין לרכך את אותה הנוקשות ולפרוץ את הגבולות שלה עצמה. העבודות תמיד נמצאות בין כניעה לשליטה - בין הניסיון לייצר חוקים מאוד נוקשים לבין הצורך לפרוץ אותם ולהתרכך ולצאת לחופשי .


בהתבוננות בציורים הופכים שיריה של לין לחוויה ויזואלית ותיאטרלית כאחת.

טבעת מלכות 

חלק 1
בעיניים סגורות חשתי איך הקירות
חודרים לתוכי באלפי צינורות
לוטפים ונוגעים בי באלף זרועות
ואלפי אצבעות עלי מצביעות
ומילים בלשונות שאינן ידועות
התבדרו במיליון זיקוקי נגוהות
והייתי מהול ברשתית של נימים
ושתיתי אויר והייתי גשמים

והותר לי לשהות כאוות נפשי
לרוות כדובון באויר הדבשי
והייתי אפוף וצלול בצעיפים
ומזוג בצבעים כה יפים, כה יפים
 
והגבהתי עוף בגבהים הרמים
ונוגנה לי שירה מימים מוקדמים
ובעוד משחקים הצלילים על שפתי
טבעת מלכות הונחה בין כפותי

טבעת מלכות -חלק 2
אצבעי אז החליקה לתוך הזהב
ודומה כי דמותי נשטפה אור נשגב
אז הפגנתי שמשי לכל עבר ושב
שלהבת כבודי מפיצה זיו שובב

נוטף גאונות התנשא אז קולי
להלל ולברך כי שפר מזלי
לא ידעתי אז מי שינה את גורלי
אז הודיתי רק לי - יצור אצילי

והרמתי ידי להחוות על יופיי
ולחוות דעתי הטובה על אופיי
ובאצבע אליל השמש קרנה
לכודה בידי בטבעת קטנה

ואז מין עצבות מוזרה בי עלתה
חיוורת, שלמה, הלבנה נגלתה
לאורה מתמוטטת ידי המורמת
ושמש טבועה כבר אינה מחממת

את השיר המוקדם אז רציתי מאוד
הניגון הפשוט שהומתק לי בסוד
אך צליליו החיים לא היו עוד זכורים
מפלא שחוקם נשארו רק שיירים

ועמם גם הבכי ועמו גם הצחוק
נמלטו מתוכי עם הרוח, רחוק
ונותרתי תוהה במבט מזוגג
על הארץ נשכבתי כגולם נלעג .

© 2013 by Dalit Sharon. All rights reserved.