מאמרים

"הקו הבודד במרכז הוא אני" 

​1280 מעלות גליון 25 קיץ 2012 על התערוכה "קו בחומר"- דודי אלדר

 

מאי-יוני 2012 בית בנימיני

כתבה: דלית שרון

"אני יכול לומר שהיצירה תופסת ומקבלת מקום. בית. תחליף לחיים עצמם"דודי אלדר

מגדלי פורצלן בגדלים שונים ניצבים במרכז התעורכה "קו בחומר"  בבית בנימיני, והם מוקפים בכמאתיים רישומים קטנים על נייר היוצרים קו ארוך ועדין שחובק את פסלי הפורצלן בגובה עינו של הצופה. כשעולים במדרגות הגלריה ונכנסים לתערוכה, מגלים את גופי הפורצלן הלבן ואת הרישומים שעל הקיר, ואז נראה לובן קירות הגלריה כחול, וכל גווני הלבן של התערוכה נהפכים לגוני צבע ממש.
התערוכה של דודי אלדר מצליחה לייצר מצב נדיר של חיבור בין חקירה אנליטית ובין עולם רגשי מורכב וחושני, בין מינימליזם ובין ריבוי אינטנסיבי, בין ויתור ואיפוק רציונלי ובין עוצמה רגשית ותשוקה. כך נוצר מצב שבו הגבולות הדקים בין הגוונים ובין הקווים העומדים זה לצד זה מעוררים את  המודעות שלנו, הצופים, לדקויות שבדרך כלל אינן מצויות בטווח הרגישות שלנו.
סדרת העבודות על הנייר וכן ספרי האמן של אלדר נולדו מתוך תהליך של חיפוש אחר נתיב יצירה חדש, נוסף על עבודתו כקרמיקאי, המבטא ערגה וכמיהה  לקשר, לאהבה, לזוגיות ולבית.
הנייר אצל אלדר זוכה לטיפול מיוחד כאילו היה חומר ולא רק מצע לרישומים. "הנייר סופג את הקווים, זורמים, רכים, מינימליסטים מחד ועמוסים מאידך", מעיד אלדר. הוא חורט, מקפל, מדביק, ומנקב- קיפול קטן של הנייר הוא כמו חומה של חמישה מטר.
שפתם של הרישומים, שלכאורה דומים מאוד זה לזה, היא שפה סימבולית מוקפדת שבאה לתאר את עולמו הפנימי של האמן ולבחון את דרכי השיתוף שלו עם החוץ - עם המקצבים, עם הזרימות ועם הדרכים. הוא חוקר ובוחן מאות פעמים בקווים דקים את המצבים השונים ביחסים שבין הקווים, שכן הקו הבודד מרתק אותו בעוצמתו בין שהוא אחד ובין שהוא חלק מרבים. לעתים הקווים נוצרים על ידי חירור דקדקני וישר, ולעתים על ידי ניקוד בעט, קיפול עדין או חריטה. כל קו כזה הוא אות הבונה משפט שמתאר התנהלות בחיים. וכך נוצר מילון אישי של מצבים.
"הקו הבודד במרכז הוא אני", אומר אלדר. "יש לי כמיהה לחיות בשיתוף עם העולם החיצוני, להיות שותף בחיים ולא צופה מהצד, להיות קו זורם כמו נהר של מים".
ברישומים אחרים נוצר שיתוף בין הקווים: כל אדם אמנם בודד לעצמו, אך הוא גם זורם ונטמע בעולם הרחב, נעשה חלק מתוך ההמון. לא תמיד נוצרת זרימה עם העולם, פעמים רבות הקו מוקף בשני קווים שחורים ועבים המנתקים אותו מהעולם, והוא נותר בבדידותו, משקיף מהצד.
הגבולות שאלדר יוצר על ידי הקווים העבים לא רק מפרידים בינו ובין הסובב אותו, אלא גם עוזרים לשמור על שקט ועל זרימה פנימית ולא להיטמע ולהיאבד בתוך עולם חסר מנוחה . אך המחיר של השקט הזה הוא פעמים רבות תחושה של ניתוק ובדידות עצומה. מקום די עצוב שאין בו את החופש לדבר וליצור קשר, מקום שבו הגבולות נהפכו למגבלות. ואז יש צורך לפרוץ את הגבולות, והקו מתמסמס לו ונשבר.
שני הקווים המסורגים ומשולבים זה בזה הם זוגיות. לעתים הזוג חסום וסגור בתוך עצמו,  יש והוא זורם וחי כחלק מההמון ולפעמים הנהר הגדול של ההמון שוטף גם אותו.

מעניין לראות את הקשר שבין הקווים ברישומי הנייר ובין החקירה של המרקמים והקווים בגופי הפורצלן. כשם שהרישומים אפשרו לנו להיחשף לדקויות ולראות ריבוי מתוך האיפוק,
כך גם בגופים התלת ממדיים יש חקירה של קווים, ניקובים, הבלטות וחריטות. גם כאן אלדר מזמין אותנו לחוות עולם של רגישויות ולפצח שפה עשירה ורבודה.
אחדות מהעבודות עמוסות, והן כמו מילון של  סימנים ומרקמים, אבל בעבודות אחרות הקו נקי יותר ואחיד כמו ברישומים והוא מעין ריקמה בחומר,  קו היוצר מקצב אחיד המדגיש את הזרימה ואת התנועה הפתלתלה של הגוף כולו;
החושניות ומגע ידו של האמן בעבודות מבליטים את אהבתו הרבה של אלדר לחומר, ובעיקר לפורצלן. כך הוא מאלף את החומר ועושה בו כרצונו, מביא אותו לידי דקויות ושקיפויות, אבל עם זה מוכן להתמסר אליו ומשקיע בו שעות של עבודה מתוך הקשבה לצרכיו.
עבודות החומר של אלדר שאובות מעולם תרבותי חזותי עשיר ומאירות את מילון הסימנים שלו באור רחב. כאלה הם למשל "המגדלים המרובעים"   הנראים כמו מבנים אדריכליים מהעולם העתיק  עם עיטורים המוטבעים בהם ומזכירים את מבני הבוץ מצ'אד או מתימן או את הזיגורט– אותו מבנה פולחן גבוה שהיה מקובל במסופוטמיה  . לצד הסדרה  הארכיטקטונית הזו,  מצויים גופי התאורה הקטנים הנראים כמו חיה שקטה מתחת למים, כמו אלמוג רך, פתלתל ומלא תנועה. גם כאן מופיעים הקו והשביל עם הניקובים  והזרימה,בדיוק כמו ברישומים. 

אלדר מזמין אותנו בעבודותיו לתוך עולם חושני ומעודן המאפשר לראות גוונים רבים בתוך הצבע האחד, אינסוף סיפורים ומצבים אינטימיים בין הקווים והרבה קולות בתוך השקט.
חוויה אמנותית אמיתית.

כתבה: דלית שרון

 

© 2013 by Dalit Sharon. All rights reserved.