מאמרים

ורדה גינוסר / נופי שמים

 

דלית שרון - נופי שמים 2008

כתבה: ורדה גינוסר

אמירתה האמנותית של דלית שרון מתאפיינת בשנים האחרונות ברצף של עבודות מיצב המקיימות שיח צורני בין המרחב הפנימי והחיצוני תוך הקפדה ניכרת באמצעי ההמחשה שלהן. עבודתה מעצימה את הזיקות והמתחים בחלל, הנובעים מהמפגש הצורני בין המבנה המכיל למבנה המוכל.
דוגמה מעין זו היתה העבודה 'בית שני', שבה יצרה האמנית מיצב בחלל של האנגר הרוס בנמל תל-אביב שהינו ציטוט ארכיטקטוני לבית המחסה ליתומים בפירנצה, שתוכנן על-ידי פיליפו ברונלסקי
ב-1419. מרכיב מייצג  זה של מבנה מכיל ומבנה מוכל בולט גם בעבודת המיצב 'חללים אבודים'

(עבודה משותפת עם אלדד שלתיאל, 2006), אשר הפנימה לתוך המרחב הארכיטקטוני של אצטדיון טדי בירושלים מיצב עשוי זכוכית ועופרת. אופי העבודות קשור בעיקרו למהות המבנה המכיל את העבודה. כך לדוגמה, האצטדיון כסיר לחץ שאליו מתנקזים אגרסיות ומתחים חברתיים ופוליטיים, או ההקשר למקומו ההיסטורי של נמל תל-אביב כמסמן  מקום חשוב ומשמעותי בחזון של הקמת העיר, ושהפך בהווה למעין קניון רחב ממדים.
השיח הצורני בין חוץ ופנים מהווה  נקודת מוצא גם בעבודה 'נופי שמים', המוצגת בגלריה של משכן האמנים. רישום הנוף הפסטורלי המשתקף מול הבניין שועתק להדפס דיגיטלי המוצמד אל חלונות הגלריה. קווי חשמל ועמודים נוטים לנפול הקוטעים את הנוף יוצרים בעבודה מעין סבכה החוצצת בין חלל פנימי לחיצוני, ובתוך כך בונים מרקם של קומפוזיציה בין המראה הפנימי לחיצוני. הנוף כמו מרחף על החלונות, ומאפשר זוויות ראייה מתחלפות בין החוץ והפנים.
מרחבי זהות, חציית גבולות, איחוי בין מקומות, הם מרכיבים הנוכחים גם בעבודות הציור של שרון. כאן הנופים אינם פסטורליים - מראות אורבניים נחצים באצבעות של עמודי חשמל המשתלחות אל מרחבי השמים בתנועה המחוללת מתח ואי נחת.
זוהי בחירה של זווית ראייה הנובעת מצורך פנימי, מנחיצות של תגובה למצב האורבני, כפי ששרון חווה, מפנימה ומנסחת: "כשאני מביטה לשמים בשכונה מערבית של העיר נתקל מבטי בסבך חוטי חשמל המשתלשל ממקבץ עמודים ומוטות. פקעת חוטים סבוכה הנמתחת בין צדו האחד של הרחוב אל משנהו יוצרת צומת שחור ומסועף. ולצד ערמות הזבל על המדרכה משדר הנוף האורבני הזנחה". מבחינתה תמונה זו היא ראי למצב פוליטי וחברתי עכשווי. פעולת התגובה של האמנית היא מעין ניקוי של פני השטח - מקו השמים נמחקים כל האלמנטים היוצרים את תחושת המחנק המציקה, ופותחים מרחב נשימה חדש.
גם בעבודת הרישום על חלונות הגלריה נעשה מעין תיקון. הנוף המשתקף יוצא מהקשרו ומתקבל בחלל הגלריה כגלוית נוף ענקית, אך בו בזמן מתחולל גם מעין היפוך יוצרות: הנוף הפסטורלי משדר אזכור של חלום, של הבטחה שאמורה להתממש. זהו מתחם מוצנע ונחבא ביופיו, עלום בתוך הגוש הרועש והצפוף של המרחב.
המבנה עצמו של משכן האמנים אופייני לבנייה הצנועה בראשית שנות החמישים. בנייה הצומחת בזהירות מתוך האדמה, מנסה להשתלב בסביבה, להיות חלק מתוך הנוף. זו בנייה של טרם כיבוש השומרת על חומריות חמה ועל פרופורציות ויטרוביות, משוחררת מאלמנטים של כוחנות ארכיטקטונית שנראתה בעשורים שבאו לאחר מכן.
מרכיב נוסף בתערוכה הינו אוסף של גלויות נוף מתקופות שונות בארץ המשקפות את האירוניה שבין ההבטחה למימושה: צילום גאה של השיכונים באשדוד או בבת ים, לצד גלויות מתקופות מאוחרות יותר, שבהן מבליטים הצילומים בגאווה מבנים גבוהים המהווים מפגע בלתי הפיך בנוף, כמו  מגדל שלום שנבנה על חרבות גימנסיה הרצליה, בית חולים הדסה, בית החולים כרמל ועוד. הגלויות בתערוכה המוצגות מבעד לשקף יוצרות גם הן מעין חלון שדרכו משתקף הדיאלוג שבין מציאות ישראלית לבין הצעות אסתטיות ותרבותיות אחרות, כמו ארכיטקטורת הרנסנס, חתך הזהב ואפשרויות אוטופיות שהן חלק מהתרבות המערבית. 
עבודתה של דלית שרון מבקשת לאחות בין החסר לשלם, בין הפגום למתוקן - נופי שמים המשקפים את החלום ושברו.

אוצרת: ורדה גנוסר